מוניץ ואח' נ' החברה הכלכלית לישובי הגולן בע"מ

פסק דין

בפניי תובענה כספית בסך של 199,463 ₪ מיום 8.12.2009 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1)התובעים הינם תושבי קצרין ובניו של מר מאיר מוניץ (להלן : "האב" ו/או "מר מוניץ") . הנתבעת משמשת כזרוע הביצועית של המועצה האזורית "גולן" בתחום ייזום וניהול פרויקטים בעלי אספקטים ציבוריים לרבות בתחום הרחבות קהילתיות , מגרשים לבנייה עצמית , עבודות פיתוח סביבתיות , תחבורה ציבורית , תעסוקה וכו' .

2)במהלך שנת 2004 נחתמו בין התובעים לבין הנתבעת ולבין האגודה השיתופית "אניעם אגודה חקלאית תעשייתית שיתופית בע"מ" (להלן :"האגודה") , מספר הסכמים חוזיים , אשר הקנו להם זכות חכירה לדורות בשלושה מגרשים שונים שמספריהם 345 – 347 בתוך שטח שיפוטה של האגודה במסגרת פרויקט "הרחבה לבנייה עצמית" אותו יזמו הנתבעת , האגודה , ההסתדרות הציונית ומינהל מקרקעי ישראל .

3)במהלך חודש פברואר 2006 נשלחו אל התובעים מכתבי התראה בשל אי תחילת ביצוע עבודות הבנייה במגרשים אותם רכשו , כפי התחייבותם המפורשת בהתאם ללשון החוזים עליהם חתמו . בתאריך 17.11.2007 הודיעו התובעים לנתבעת , כי נמלכו בהם בדעתם בשל קשיים כלכליים ולכן מצאו לנכון לבטל את הסכמי ההתקשרות עם הנתבעת . אי לכך , חתמו התובעים בין השנים 2008 – 2009 על גבי שלושה הסכמי/כתבי ויתור המאפשרים בידי הנתבעת להעביר את המגרשים לחזקתה של "ההסתדרות הציונית העולמית" בכדי לאפשר את שיווקם לרוכשים פוטנציאליים אחרים .

4)לטענת התובעים , מעבר לכך שהנתבעת השתהתה בהחזרת החלק הארי של הסכומים אשר שולמו לה על ידי התובעים , עובר לרכישת המגרשים , הרי שבנוסף לכך , הנתבעת אף הגדילה עשות בכך שמצאה לקזז מאותם סכומים סך של 15,000 ₪ בעבור כל מגרש . בתגובה למכתב דרישה מצד התובעים להשבת הסכומים הללו , השיב ב"כ הנתבעת במכתביו מיום 21.9.2009 ו - 2.10.2009 כי מדובר בפיצוי כספי מוסכם , דהיינו קיזוז הסך של 15,000 ₪ מכל חלקה מהסכום הכולל של "דמי הפיתוח" אותם העבירו לידי הנתבעת .

5)לשיטת התובעים , הנתבעת פעלה ברשלנות ובחוסר תום לב בכך שקיזזה את הסכומים הללו על דעת עצמה , בלא כל הסכם בכתב המקנה לה את הרשות לקזזם כאשר חוסר תום הלב אף בא לידי ביטוי בכך ששווי המגרשים בין יום החתימה על גבי ההסכם לבין יום ביטול ההסכם עלה – דבר אשר איפשר בידי הנתבעת לגרוף רווחים נוספים שלא כדין . התובעים מציינים , כי הנתבעת גבתה מהתובע 3 פעמיים את הסך של 15,000 ₪ מהתובע 3 , וכי בנוסף לסכומים אשר קוזזו מהם שלא כדין , יש לחייב את הנתבעת לשפותם בגין הפרשי ריבית והצמדה על הפרשי הקרן בתוספת הפרשי ריבית והצמדה נוספים על סכום הקרן בסכום כולל של 199,463 ₪ (סך של 70,939 ₪ בעבור התובע 1 ; סך של 65,786 ₪ ; סך של 62,738 ₪ בעבור התובע 3) .

6)לטענת הנתבעת , התובעים באמצעות אביהם חתמו על גבי הסכמים בכתב המקנים לנתבעת את האפשרות לקזז מכספי התמורה אשר שולמו לה סכומי כסף מוסכמים , בהינתן מקרה שבו התובעים יבקשו לבטל באופן חד צדדי את ההסכמים , וזאת מאחר וסכומים אלו משקפים את שיעור הוצאותיה הכלליות המשוערכות של הנתבעת נוכח ביטול ההסכמים (כגון : הוצאות שיווק , הוצאות משפטיות , דמי ניהול והוצאות פרסום) . הנתבעת אף מוסיפה ומציינת , כי הסכמתה לביטול ההסכמים נעשתה על דעת אביהם של התובעים ולאחר שורה ארוכה של התכתבויות , וכי ההסכמה כללה בחובה שורה של תנאים מצטברים , ובכלל זאת חתימה על גבי כתב ויתור מול החטיבה להתיישבות , בכדי לשווקו למשתכנים אחרים , קבלת כספים ממשתכנים אחרים , ניכוי סכום מוסכם/"דמי רצינות" בגין הוצאות הנתבעת והשבת יתרת הכספים אשר שולמה על ידי המשתכנים לנתבעת בערכם נומינאלי . הנתבעים מדגישים , כי ההסכמים הללו מאפשרים קבלת זכויות במגרש ההרחבה אך ורק לאחר תשלום דמי הפיתוח לידי הנתבעת כאשר בנספח התשלומים להסכמים , אשר נחתמו בין התובעים לבין הנתבעת , הוסכם כי ככל שהתובעים/משתכנים יבטלו את ההסכם אזי הסכום המוסכם יקוזז מהסכום אשר שולם על ידם לטובת הנתבעת .

7)אשר לסכומים אשר שולמו על ידי התובעים בפועל מדגישה הנתבעת , כי בעת ההצטרפות לפרויקט ה"הרחבה" שילמו התובעים לנתבעת "דמי פיתוח" בסך כולל של 124,600 ₪ , אשר אף הופקדו בחשבון נאמנות אותו ניהל בא-כוחה של הנתבעת , וכי ההמחאות אשר הופקדו על ידי התובעים בסך של 10,000 ₪ כ"א לא נפרעו בפועל . כמו כן ציינה הנתבעת , כי תכלית הוראות ההסכמים אשר נכרתו בין התובעים לבין הנתבעת הינה לפצות את הנתבעת בגין הנזקים וההוצאות הכרוכות בביטול ההסכמים , קל וחומר משבמקרה דנן , אף הושלמו על ידה חלק מעבודות הפיתוח של פרויקט ה"הרחבה" ומשבמהלך שנת 2007 , פנה מנכ"ל הנתבעת אל התובעת במכתב לפיו ינוכה סכום בשיעור של 15,000 ₪ מהסכום אשר שולם בפועל - מכתב אשר אליבא דגרסת התובעים כלל לא הגיע נמסר להם .

סכומי הכסף אשר שולמו על ידי התובעים ואשר הוחזרו לידי התובעים :

8)מעבר למחלוקת אשר תלויה ועומדת בין הצדדים בכל הנוגע לזכותה של התובעת לקזז מהסכומים אותם שילם לה כ"א מהתובעים סך של 15,000 ₪ , הרי שבין הצדדים תלויה ועומדת מחלוקת משפטית נוספת ביחס לחובת הנתבעת להשיב לידי התובעים את הכספים על פי ערכם הנומינאלי , או לחילופין , על פי ערכם המשוערך . הצדדים אף חולקים גם על גובה הסכום אשר שולם לידי הנתבעת בפועל מצד התובעים כאשר לשיטת התובעים מדובר בסכום בשיעור כולל של 134,600 ₪ , בעוד שלגרסת הנתבעת , מדובר בסכום בשיעור של 124,600 ₪ .

9)בתאריך 25.10.2004 נמסרה לידי התובע 1 חשבונית מס מטעם משרד ב"כ הנתבעת , לפיה הופקד לטובת הנתבעת בחשבון הנאמנות המשרדי שיק פיקדון כספי בסך של 10,000 ₪ שפירעונו יחול ביום 20.11.2004 . בתאריך 27.12.2004 אושרה על ידי ב"כ הנתבעת הפקדת פיקדון מצד התובע 1 בסך של 37,380 ₪ , ואילו בתאריך 29.12.2004 אושרה הפקדת פיקדון בסך של 87,220 ₪ . בתאריך 17.8.2009 העביר ב"כ הנתבעת לחשבון הבנק של האב סך של 109,600 ₪ לטובת התובע 1 , דהיינו , התובע 1 חויב בפועל בסכום של 25,000 ₪ . לטענת התובעים , סך הפרשי הסכומים שבין סכומי הקרן אשר הופקדו בשנת 2004 לבין ערכם המשוערך נכון לחודש דצמבר 2009 עובר להגשת כתב התביעה , הכוללים את סכום הקרן בצירוף הפרשי ריבית ובצירוף הפרשי הצמדה , הינו 70,939 ₪ .

10)בתאריך 25.10.2004 נמסרה לידי התובע 2 חשבונית מס מטעם משרד ב"כ הנתבעת לפיה הופקד לטובת הנתבעת בחשבון הנאמנות המשרדי שיק פיקדון כספי בסך של 10,000 ₪ שפירעונו יחול ביום 20.11.2004 . בתאריך 27.12.2004 אושרה על ידי ב"כ הנתבעת הפקדת פיקדון מצד התובע 1 בסך של 37,380 ₪ , ואילו בתאריך 29.12.2004 אושרה הפקדת פיקדון בסך של 87,220 ₪ . בתאריך 17.8.2009 העביר ב"כ הנתבעת לחשבון הבנק של האב סך של 109,600 ₪ לטובת התובע 2 , דהיינו , התובע 1 חויב בפועל בסכום של 25,000 ₪ . לטענת התובעים , סך הפרשי הסכומים שבין סכומי הקרן אשר הופקדו בשנת 2004 לבין ערכם המשוערך נכון לחודש דצמבר 2009 עובר להגשת כתב התביעה , הכוללים את סכום הקרן בצירוף הפרשי ריבית ובצירוף הפרשי הצמדה , הינו 65,786 ₪ .

11)בתאריך 25.10.2004 נמסרה לידי התובע 3 חשבונית מס מטעם משרד ב"כ הנתבעת ממנה עולה , כי הופקד לטובת הנתבעת בחשבון הנאמנות המשרדי פיקדון כספי בסך של 10,000 ₪ , אשר פירעונו יחול ביום 20.11.2004 . בתאריך 27.12.2004 אושרה על ידי ב"כ הנתבעת הפקדת פיקדון מצד התובע 1 בסך של 37,380 ₪ , ואילו בתאריך 29.12.2004 אושרה הפקדת פיקדון בסך של 87,220 ₪ . בתאריך 1.7.2008 הוחזר לטובת התובע 3 סך של 28,000 ₪ , בתאריך 12.8.2008 הוחזרו לו 50,000 ₪ ובתאריך 2.9.2008 הוחזרו לו 31,600 ₪ כך שבסופו של יום , גם התובע 3 חויב בפועל בסכום של 25,000 ₪ . לטענת התובעים , סך הפרשי הסכומים שבין סכומי הקרן אשר הופקדו בשנת 2004 לבין ערכם המשוערך נכון לחודש דצמבר 2009 עובר להגשת כתב התביעה , הכוללים את סכום הקרן בצירוף הפרשי ריבית ובצירוף הפרשי הצמדה , הינו 62,738.24 ₪ .

12)הנתבעת השיבה באמצעות ב"כ באמצעות הפקדה בנקאית לחשבון הבנק של הוריהם את חלקם הארי של הכספים אותם שילמו לה התובעים בסכום כולל של 328,800 ₪ (109,600 ₪ כ"א) . התובע 1 קיבל את חלקו היחסי בתאריך 17.8.2009 , התובע 2 קיבל את החזר הכספים בתאריך 17.11.2008 ואילו התובע 3 קיבל את החזר הכספים בשלושה תשלומים בתאריכים בין החודשים יולי עד ספטמבר 2008 .

13)עיון בלשון ההסכמים אותם כרתו התובעים עם הנתבעת מלמד על כך , כי כל אחד הימנם אמור היה לשלם לנתבעת "דמי פיתוח" בשיעור של 124,600 ₪ , ברם לגרסת התובעים , לאחר ביטול ההסכמים דרשה הנתבעת להפקיד במשרדו של בא-כוחה (עו"ד יעקב קורין מטבריה) שיקים מעותדים בסך כולל של 30,000 ₪ (10,000 ₪ כ"א) , כך שבפועל נגבה מכל אחד הימנם סכום של 403,800 ₪ (134,600 ₪) . עם זאת , במהלך הדיון בביהמ"ש טען אביהם של התובעים כי מדובר בשיק אחד בסך של 10,000 ₪ אותו מסר לידי הנתבעת כתשלום מקדמי , תוך שהינו מבהיר כי קיימת התכנות לפיה השיק כלל לא נפרע על ידי הנתבעת . האב אף הבהיר כי ניסיונותיו לברר בסניף הבנק האם השיק נפרע לא צלחו (ראה: עמוד 5 שורה 18 – עמוד 6 שורה 24) .

14)חרף טענות התובעים , הרי שעיון בנספחי התצהיר מלמד על כך כי אבי התובעים מסר במשרדו של עו"ד קורין בתאריך 25.10.2004 כפיקדון שיק אחד בלבד בסך של 10,000 ₪ - שיק אשר מספרו 5045 שמועד פירעונו המעותד הינו 25.10.2004 . זאת ועוד , הנתבעת אף צירפה לתצהירה אסמכתא קבלה ממשרדו של ב"כ לפיה , הפיקדון בסך של 10,000 ₪ בוטל (ראה : סעיף 20(5 – 6א') לתצהיר הנתבעת) . המדובר בשיק אשר פרטיו המלאים מצוינים בריש גלי על גבי הקבלה אותה הנפיק ב"כ הנתבעת , ולכן גרסתו של האב לפיה לא עלה בידו לקבל את אישור הבנק לכך שהשיק נפרע איננה מהימנה בעיניי .

15)בנסיבות דנן , ברי כי עסקינן בפיקדון כספי בסך של 10,000 ₪ בלבד , אשר לא מומש כלל , ולא בסכום של 30,000 ₪ אשר נגבה שלא כדין מהתובעים כפי טענתם . המדובר בשיק אחד בלבד בסכום של 10,000 ₪ , ומכאן טענת התובעים בסיכומיהם לעניין חיובם בסכום נוסף של 30,000 ₪ משוללת כל יסוד . אי לכך , על מנת להוכיח את טענתם לפיה השיק נפרע בפועל וכי עסקינן בסכום כולל של 30,000 ₪ , הרי ששומה היה על התובעים לזמן את נציג הבנק בו המטפל בחשבון הבנק של אביהם , או לכל הפחות , להמציא אסמכתא בכתב לטענות הללו , אולם משלא השכילו לעשות כן ולהביא ולו בדל ראייה לפיה השיק נפרע בפועל , אזי הנני מקבל את טענת הנתבעת לפיה כל אחד מהתובעים העבירו לידיה בפועל סך של 124,600 ₪ בלבד (373,800 ₪ בסה"כ) , וכי השיק האמור לא נפרע על ידי הנתבעת משום שיועד לשמש כשיק פיקדון/בטוחה בלבד .

קיזוז הסך של 15,000 ₪ מכ"א מן התובעים בגין הפרת ההסכם :